הבהאים

הבהאים

סיכום מהאתר של אריה בר.

הבאב
מיר עלי מחמד سيد علي ‌محمد) (20 באוקטובר 1819 – 9 ביולי 1850) היה סוחר משיראז, פרס, שבגיל 25 הכריז על עצמו כהתגלמותו החדשה והעצמאית של האל, והמהדי המובטח. לאחר הכרזתו, הוא לקח לעצמו את התואר בַּאבּ (ערבית: باب), שפירושו "שער". שש שנים לאחר מכן, הוא נורה למוות על ידי כיתת יורים בתִבריז. בין כינוייו: "המקור העיקרי", ו"מקור הבייאן".
הבהאים מאמינים כי הבאב היה מפיצה הראשון של הדת הבהאית. בהאא-אללה, הנביא-המייסד של האמונה הבהאית, היה מחסידיו של ה"באב", ולטענתו התגשמות נבואותיו של ה"באב".
חייו המוקדמים
עלי מוחמד נולד ב-20 באוקטובר 1819 בשיראז, בדרום-מערב איראן. אביו נפטר זמן קצר לאחר לידתו של הילד, כך שהוא גודל על ידי דודו האג'י מירזא סייד עלי, שגם כן היה סוחר.
עם הגיעו לבגרות, הצטרף עלי לבית המסחר של משפחתו והפך לסוחר. מקורות אוהדים מתארים את אמינותו ואדיקותו, שהפכו אותו לחביב הסוחרים עימם עבד, הוא גם מתואר כנדיב במיוחד כלפי העניים. ב-1842 הוא נישא לח'אדיג'-באג'ם, ונולד להם בן בשם אחמד, שנפטר בילדותו.
התנועה השייח'ית
בפרס של שנות ה-1790 החל שייח' אחמד תנועה דתית בתוך השיעה. חסידיו, שהיו ידועים בשם שייח'אים, ציפו להגעתו המיידית של הגואל מבית מוחמד, הידוע גם בשם מהדי. לאחר מותו של השייח' אחמד, מנהיג התנועה הפך לסייד כאט'ם, מראשְתְ (כיום נמצאת סמוך לגבולה הצפון-מערבי של איראן).
במהלך עלייתו לרגל של עלי מוחמד לכרבלא, הוא נכח לעתים בהרצאות של סייד כאט'ם. מספר הפעמים בהם נפגשו ומשך מערכת היחסים ביניהם היו לסלע מחלוקת בין תומכי ה"באב" למתנגדיו. המקורות הבהאיים מראים כי עלי מוחמד השתתף רק בהרצאות ספורות, ולא היה מתלמידיו של סייד כאט'ם. כותבים אחרים, כדוגמת הסופר האחמדי, מַאוּלָנַה, טוענים כי מערכת היחסים בין השניים הייתה הדוקה, ונמשכה מספר שנים, ובכך יש רמז כי הכרזתו של ה"באב" על עצמו כמהדי אינה אירוע כה נסי, כפי שטוענים הבהאים.
טרם מותו של סייד כאט'ם ב-1843, הוא החל לדחוק בחסידיו לעזוב את ביתם ולצאת לחפש את "מלך הזמן", שביאתו תתרחש בקרוב. אחד מחסידים אלו, בשם מולה חוסיין, התפלל וצם במשך 40 יום, ואז הגיע לשיראז, בה פגש את עלי מוחמד.

הכרזתו של מולה חוסיין
עם הגעתו לשיראז ב-23 במאי 1844, מולה חוסיין פגש אדם צעיר, שלבש טורבן ירוק (שסימל את היותו סייד – מצאצאיו של מוחמד). הזר שהיה עלי מוחמד, הזמין את מולה חוסיין לביתו.
ה"באב" שאל את מולה חוסין מהם מעשיו בשיראז, ומולה חוסיין ענה כי הוא מחפש את "המובטח". ה"באב" שאל אותו בתגובה, כיצד ניתן לזהות את "המובטח" הזה, ואז חוסיין ענה: "הוא יהיה משושלת יוחסין טהורה, ממוצא מהולל, והוא בעל יכולות מולדות, והוא חסר כל פגם גופני". להפתעתו של המולה, ה"באב" הכריז כי כל התכונות האלו, קיימות בו.
למולה חוסיין היה עוד סימן אחד שעל פיו ניתן לזהות את "המובטח". הוא שמע מסייד כאט'ם כי "המובטח" יכתוב פירוש על סורת יוסף, ה-12 בקוראן, מבלי שיתבקש לעשות זאת. עלי מוחמד הגשים את הדרישה הזו גם כן, וכתב

את הפירוש לאחר שהכריז על עצמו כ"באב".
לאחר שבילה לילה שלם עם ה"באב", כתב מולה חוסיין: "התגלות זו, שהוטחה בי באופן באופן כה פתאומי ונמהר, פגעה בי כמכת ברק…ידיעת התגלותו חשמלה אותי. הרגשתי מלא באומץ וכוח רב, כך שגם אם העולם, על כל תושביו ושליטיו רבי העוצמה, יקומו נגדי, אצליח לבדי להתמודד עם הסתערותם. הרגשתי כי היקום אינו אלא קמצוץ עפר באחיזתי. הרגשתי כקולו של גבריאל, הקורא לכל האנושות: "התעוררו, ראו! אור השחר עלה. התרוממו, כי מטרת (האל) הופכת לידועה. הפתח לחסדו נפתח לרווחה! הכנסו לפיכך, אנשי העולם! שכן "המובטח" הגיע"."[1]

ההצהרה
קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי מה היה תוכן הצהרתו של ה"באב" לגבי עצמו, ומתי היא ניתנה. הבהאים טוענים כי דבריו היו ברורים, כפי שתיאר שוגְהי אפנדי, בהקדמה לספר "מעלי-השחר": "השיעים מצפים לחזרתו של ה"קאים" (כינוי למהדי), שיגיע בקץ הזמנים, וכמו כן לחזרתו של האימאם חוסיין. הסונים מצפים לביאתו של המהדי, וכמו כן לחזרתו של ישו הנוצרי". כאשר ה"באב", בתחילת שליחותו, המשיך את המסורת השיעית, הכריז כי ישמש בתור ה"קאים" וכשער ("באב"), חלק מהמוסלמים לא הבינו את התפקיד השני (השער). הם דמיינו כי משמעותו הוא לשמש כשער חמישי (למהדי) כיורשו של עלי אבן מוחמד (נציגו הרביעי והאחרון של המהדי, במהלך תקופת "ההיעלמות הקצרה" שלו); אולם המשמעות האמיתית היא, כפי שהוא הצהיר בבירור, שונה לחלוטין. הוא היה הקאים; אך הקאים, אם כי הוא גם נביא עליון, למעשה מתייחס אל התגלות גדולה יותר (בהאא-אללה, בראיית הבהאים) כפי שהתייחס יוחנן המטביל לישו. הוא היה המבשר של מישהו אדיר אף ממנו".
לאחר מכן, עלי מוחמד הכריז על עצמו כ"באב" ו"מהדי", בנוכחות יורש הכס הפרסי, ואנשים ידועים אחרים[2].
מספר מוצמצם של מקורות טוענים כי מלכתחילה עלי מוחמד הכריז על עצמו כשער ("באב") לאימאם הנסתר (המהדי, בראייה השיעית), ורק לאחר מכן הכריז על עצמו כ"מובטח" עצמו.
18 המאמינים הראשונים
מולה חוסיין היה חסידו הראשון של ה"באב". תוך חמישה חודשים, 17 מחסידיו האחרים של סייד כאט'ם הכירו בנפרד ב"באב" כ"התגלמותו של האל"[3], ביניהם אשה, משוררת, שקיבלה לאחר מכן את הכינוי טאהירי ("טהורה"). 18 המאמינים האלו נודעו כ"אותיות החיים" והוטל עליהם תפקיד הפצת האמונה החדשה בראשית דרכה.

מסעותיו וכליאתו
לאחר הכרתם של 18 המאמינים הראשונים בו כ"באב", הוא יצא לעלייה לרגל למכה ומדינה עם אחת ממאמינותיו, קוּדוּס. במכה, ה"באב" כתב לשריף של מכה, והסביר לו על משימתו וייעודו. לאחד העלייה לרגל, השניים חזרו לבוּשהֶר, פרס (כיום סמוך לגבולה הדרומי-מזרחי של איראן.
לאחר זמן מה, לאור ההתנגדות של חכמי הדת המוסלמים, המושל של שיראז הורה על מעצרו של ה"באב". כשהוא שמע על כך, עזב ה"באב" את בושהר, לכיוון שיראז, כדי להסגיר את עצמו. ה"באב" הושם במעצר בית בבית דודו, ושוחרר משם כאשר מגפה פרצה בשיראז.
לאחר שחרורו ה-1846, ה"באב" יצא לאספהאן. במהלך שהותו שם, המוני אנשים ביקרו אצלו מדי יום. נוכח לחצים מחכמי הדת במחוז, השאה מוחמד קאג'אר הורה ל"באב" להגיע לטהראן. לפני שה"באב" הספיק להיפגש עם השאה, ראש ממשלת השאה שלח את ה"באב" לתַבריז בצפון המדינה, שם הוא נעצר, ואיש לא הורשה לבקרו.
ה"באב" הועבר למצודה מאקוּ במחוז אזרביג'אן דאז (כיום סמוך לגבולה הצפוני-מערבי של איראן). במהלך תשעת חודשיי שהותו במקום, ה"באב" כתב את עבודתו החשובה ביותר, הבָיאן הפרסי, שהוא לא הספיק לסיים לפני מותו. לאור הפופולריות הגוברת של ה"באב" במאקו, ראש הממשלה העביר אותו למצודה צ'יהריק; אך שוב, לאור הפופולריות הגוברת של ה"באב" במקום, ראש הממשלה הורה להחזיר את ה"באב" לתִבריז.
בתִבריז, ארגן הממשל פגישות עם חכמי דת שונים, כדי לבחון את אמונת ה"באב". נציגי הממשל שאלו את מוחמד עלי לגבי התפקיד שהוא מייחס לעצמו. ה"באב" ענה כי הוא ה"מובטח" שלו ציפו המוסלמים (המהדי). הוא הוחזר שוב למצודת צ'יריק.

הוצאתו להורג 
ב-1850, ראש הממשלה החדש הורה על הוצאתו להורג של ה"באב"; הוא הובא בחזרה לתִבריז, שם הייתה כיתת יורים אמורה לבצע את גזר הדין. ערב לפני הוצאתו להורג, כשהובל מתאו, נפל לרגליו של ה"באב" בחור בשם אַניס (הידוע גם בשם מולה מוחמד עלי זוּנוּזי), וביקש כי יוציאוהו להורג יחדיו עם ה"באב"; הוא הושם בתאו של ה"באב".
בבוקר של ה-9 ביולי 1850 ה"באב" נלקח לחצר הבסיס הצבאי בבושהר, בה הוחזק בתא. המונים החלו להתקהל לקראת ההוצאה להורג, שהתאספו לצפות בהוצאתו להורג. ה"באב" ואניס הועמדו בפני קיר, וכיתת היורים התכוננה לבצע את פקודותיה. למרות שחשיבותם של האירועים הבאים שנויה במחלוקת, הפרטים שיובאו להלן מבוססים על מספר רב של עדויות מאנשים שנכחו במקום, בכלל זה דיפלומטים מערביים. ניתנה פקודה לירות על האסורים, חצר המחנה נתמלאה בעשן הרובים העתיקים. כאשר התפזר העשן, ה"באב" כבר לא היה בחצר, ואניס עזב ללא פגע. תוך תכונה רבה בקהל, רבים האמינו כי ה"באב" עלה לגן עדן, או פשוט נעלם. בסופו של דבר מצאו החיילים את ה"באב" בחלק אחר של המחנה, ללא פגע. הוא ואניס נכפתו שוב להוצאה להורג, כיתת יורים שנייה נעמדה מולם, ופקודה חוזרת לירות על העצירים ניתנה. הפעם, ה"באב" ומלווהו נהרגו. במסורת הבאבית/בהאית כשלונה של כיתת היורים הראשונה נחשבת לנס. גופותיהם נזרקו מחוץ לשערי העיר, כדי שייאכלו על ידי חיות.
אולם גופותיהם חולצו בחשאי על ידי קבוצת באביסטים והוחבאו. מאחר יותר הועברו עצמותיהם בחשאי לאספהאן, קרמנשאה, בגדאד (עיראק), דמשק (סוריה) ולבסוף לעכו (ישראל) ב-1899 [4]. ב-1909, הגופות הושמו בקבר מיוחד, שהוקם לצורך זה על ידי עבדול-בהאא, בהר הכרמל. משכנה של ההנהגה הבהאית העולמית, הבית האוניברסלי של הצדק (בגנים הבהאים) נמצא סמוך למקום זה.
ירושתו
ה"באב" הותיר מספר רב של כתבים, המרמזים לבואו הקרב של ה"מובטח", המכונה על ידי הבהאים כ"זה שאלוהים יגלה (לאנושות)", ושה"באב" עצמו היה "רק טבעת על ידו של זה שאלוהים יגלה". 20 שנים לאחר מותו של ה"באב", יותר מ-25 אנשים טענו כי הם ה"מובטח", החשוב ביניהם היה בהאא אללה.
טרם מותו של ה"באב", הוא כתב מכתב לסובְח-אי-אזאל (אחיו למחצה והצעיר יותר של בהאא אללה), שנחשב לצוואתו[5]. במכתב הוא מינה את סובח-אי-אזאל למנהיג הקהילה הבאביסטית, לאחר מותו. הוא גם ציווה לציית ל"מובטח" לכשזה יופיע.
בהאא אללה טען ב-1853, במהלך כליאתו בטהראן, כי הוא זכה לביקור מ"נערה מגן העדן", שהעניקה לו את המשימה לשמש כשליחו של אלוהים. עשר שנים לאחר מכן בבגדאד, הוא הכריז על כך לראשונה באופן פומבי. מרבית הבאביסטים זיהו אותו כ"זה שאלוהים יגלה", והחלו לקרוא לעצמם בהאים.
סובח-אי-אזאל ערער על הכרזתו של בהאא אללה, וכך גם כל שאר האנשים שטענו כי הם "המובטח". מדווח, כי לאחר שקיבל את המכתב הרשמי מבהאא אללה, הוא טען כי זכה להתגלות אלוהית משלו; אולם הוא הכחיש זאת מאוחר יותר. מאמיניו של סובח-אי-אזאל היו ידועים בשם בייאנים או אזאלים. עבור הבאביסטים שלא הסכימו כי בהאא אללה הוא ה"מובטח", המשיך סובח-אי-אזאל לשמש כמנהיג, עד מותו ב-1912. השאלה האם היו לו יורשים, שנויה במחלוקת. מקורות בהאים טוענים כי 11 מתוך 18 מ"העדים" שמינה הפכו לבהאים, ובכלל זה בנו של סובח-אי-אזאל. האדם שכביכול הוא מינה לרשת אותו, האדי-אי-דאוּלאת-אבאדי, הכחיש בפומבי את אמונתו ב"באב" ובסובח-אי-אזאל.
טענתו של בהאא אללה התחזקה עוד יותר, לאחר ויכוח דוקטריני עם סובח-אי-אזאל. מרבית חסידיו של ה"באב" עזבו את סובח-אי-אזאל, והפכו לבהאים. כיום, הבהאים מונים כששה מליון מאמינים, והאזאלים (או בייאנים) מונים כאלף איש.
בהאא אללה (מירזא חוסיין עלי) 12 בנובמבר 1817 – 29 במאי 1892
בהאא אללה (פירוש – "פאר האל") נולד בעיר טהרן שבאיראן בשנת 1817. הוא עמד בראש המאמינים במעשיו של מייסד האמונה הבההאית, מירזא עלי מוחמד ("המהדי"), שהוצא להורג בשל כפירה בעיקרי האיסלאם וטענתו שהוא הבאב (ה"שער") של הדור. המונח באב (שער) לקוח מתוך עולם המושגים השיעי בו צמח והתחנך מירזא עלי מחמד. הבאב היה תלמיד של השיח' אחסאאי שעל שמו קרויה תנועת השייח'יה. השיעה שהיא דת משיחית מרגע הולדתה מחכה ומצפה לשובו של האמאם הנעלם. לאחר בריאת העולם על ידי האל הכול יכול, היה צורך בקשר עם העולם הנברא עי ידי התגלות אלוהית. קשר זה נוצר על ידי האור האלוהי שהועבר מאדם הראשון אל מחמד ועלי ומהם אל שאר האמאמים של השיעה. בשנת 260 להיג'רה נעלם באופן סופי האמאם השניים עשר מחמד בן עבדאללה אל מהדי אלמנתט'ר. אלף שנה מאוחר יותר בשנת 1260 להיג'רה היא שנת 1843-4 התבקשו תלמידיו של השייח' אחסאאי לתור את איראן בחיפושים אחר המשיח המיועד שאמור לחזור לאחר 1000 שנה. אחד התלמידים שהגיע אל שיראז פגש את מירצ'א עלי מחמד שאמר לו: אין לך יותר מה לחפש, מצאת את המשיח." וכהוכחה הוא כתב לו באופן אינטואיטבי במשך יומיים פירוש לסורת יוסף מהקראן.הממסד השיעי שפחד לאבד את מעמדו עם הגיעו של המשיח, רדף אותו ושם את הבאב בכלא בעיר מאקו שעל שפת הים הכספי. לאחר שכשל ניסיון המרד של חסידיו של הבאב וביניהם האחים מירזא יחיא נורי (לימים הבוקר הנצחי אלצבח אלאזל ומכאן התנועה האזלית) ומירזא חסין עלי נורי(לימים בהאא אללה) החליט השאה נאצר אל דין להוציא להורג את הבאב. לאחר תלייתו של מוחמד (הבאב), הושמו רב חסידי הבאב, לפחות אלו שנותרו בחיים, בכלא המכונה ה"בור השחור" בטהראן. שם לראשונה חווה מירזא חסין עלי נורי התגלות אלוהית כאשר בתולת השמיים "חוריה" התגלתה אליו ובישרה לו על יעודו כהתגלות האלוהית לדורו. לאחר מכאן יצאו לגלות בהאא אללה ותלמידיו.
בגלות זו עברו בהאא אללה ומאמיניו מספר תחנות. בשנת 1853 התיישבו בעירק, אך בעקבות מחאות של ממשלת איראן על כך שעירק נותנת מחסה לכופרים באיסלאם, סילקו העירקים את בהאא אללה ואנשיו מתחומי הממלכה. הם המשיכו לגלות עד שבשנת 1863 הגיעו לתורכיה, שגם היא לא ראתה את שיבתם במדינה בעין יפה, ועל כן הגלתה אותם לארץ ישראל, לעיר עכו. מירזא חוסיין עלי ובני משפחתו נשלחו לבית הכלא שבעכו, באשמת עמידה בראש קבוצה המביעה רעיונות שהינם בגדר כפירה על פי האיסלאם. כעבור שנה וחצי הטורקים הגיעו למסקנה שמירזא חוסיין עלי אינו מהווה סכנה לציבור, ושחררו אותו. אולם הם חייבו אותו להיות במעצר בית שבמסגרתו הותר לו להסתובב חופשי במהלך היום, אך בלילות היה עליו לישון בחדר מסוים שהעמידו לרשותו (בבוא היום- לאחר מותו בשנת 1892 הוא נקבר באותו חדר).

ייסוד הדת החדשה                                                                                                                              בשנת 1868 סיים בהאא אללה את ספרו, שלטענתו נכתב בהשראה אלוהית, שנקרא בשם "כתאב אקדס" (ספר הקודש). בספר זה הכולל כ-500 פסוקים, גיבש רעיונות לדת חדשה ומודרנית- הדת הבהאית. בבית זה אסף את דרשותיו ואגרותיו בשני ספרים – כתאב אלאיקאן (ספר האמונה האמיתית) וכתאב אלקודס (הספר הקדוש).באותה שנה, במסגרת הסיורים שנהג לעשות בארץ, הוא הגיע לכרמל, ובהשקיפו על מפרץ חיפה התלהב מן הנוף ומיופיו של הטבע. את התלהבותו ביטא באוזני תלמידיו, שבבוא הזמן החליטו שהואיל והוא התאהב בחיפה, הם יכריזו עליה כעיר המרכזית של הכת הבהאית בעולם מבחינה אדמיניסטרטיבית.
באותה שנה, הכריז בהאא אללה עוד מספר הכרזות חשובות. בין היתר קבע שההולכים בדרך שהתווה הבאב מהווים מכאן והלאה את הבסיס לדת חדשה, דת של העידן המודרני. יסודות האמונה של הדת החדשה כתובים ב"כתאב אקדס", שדברים רבים בו שונים לחלוטין מהדת המוסלמית. למשל, הוא קבע כערך עליון את השאיפה של המאמינים בדת החדשה, שלפיה עליהם לחפש קרבה בין כל בני אנוש ללא הבדלי לאום, גזע, מעמד סוציאלי, מין וכדומה. הוא העלה לערך עליון מושגים כמו היגיינה, אסתטיקה, ובמקביל ביטל מושגים של עונשים בחינוך ושל קיפוח האישה. אפשר לומר שדת זו כמעט נטולת מצוות מעשיות, ובעיקר מתמקדת ברעיונות של פתיחות וחופש, אחווה, הרמוניה ושלום.
בהאא אללה הכריז גם שהוא הנביא היחיד של הדת החדשה, בעוד ה"באב", מירזא עלי מוחמד, שהיה מורהו, הוגדר על ידיו כמי שבא רק לבשר על בואו של הנביא הגדול, הלא הוא בהאא אללה עצמו. בשנת 1892 מת בהאא אללה ונקבר בעכו, באותו חדר שבו בילה את מרבית חייו מאז הגיע לארץ ישראל. במהלך הזמן הפך מקום זה את העיר עכו לעיר המקודשת ביותר בעיני הבהאים בעולם.

עיקרי האמונה הבהאית על פי בהאא אללה
1. איסור על לחימה ונשיאת כלי נשק. (פציפיזם).
2. שוויון סוציאלי, מעמדי ומיני.
3. איסור להתחתן עם יותר מאישה אחת. (מונוגמיה)
4. מותר להחזיר גרושה, כל עוד לא התחתנה עם איש אחר. (בדומה להלכה המקראית)
5. ביטול המושג "תפילה בציבור". בהאא אללה טען שאדם הרוצה להתפלל יכול לעשות זאת באופן פרטי ללא צורך בטקסט כתוב, והוא עושה זאת היישר אל האלוהים. התפילה היחידה שצריכה להיות כתפילה בציבור היא תפילה על הנפטר.
6. הוא קבע כחובה דתית את הצורך ברחיצות היגייניות.
7. הוא קבע כלל שלאדם מותר לעשות כל דבר, אלא אם כן אותה פעולה עומדת בסתירה לשכל הישר של האדם.
8. הוא ביטל את המושג "פולחן דתי" ואת המושג "כלי קודש" ו"מקומות פולחן", וקבע שכל אדם רשאי להתפלל במקום ובשעה שנראים לו.
9. הוא קבע שכל אדם מחויב לעבוד בעבודה פרודוקטיבית (יוצרת).
10. הוא קבע שכל הבהאאים בכל מקום בעולם חייבים להיות כפופים לחוקים של המדינה שבה הם נמצאים, ואולם עליהם להיזהר שלא להיות קשורים בפעילות פוליטית או פעילות צבאית.
11. הוא ביטל את המושג "מאכלות אסורים". מותר לאכול כל דבר, ובלבד שאיננו מזיק לגוף.
12. צריך להקים בכל הערים החשובות בעולם מבנים שמגמתם לאפשר לאוכלוסייה לקיים מדיטציה, כלומר ריכוז המחשבה. בהתאם לכך אכן רכשו הבהאאים קרקעות בלמעלה ממאה ערים חשובות בעולם, וב-8 ערים בנו מבנים יפהפיים המיועדים למדיטציה והן: חיפה ובה מקדש הבאב, שיקגו ארצות הברית, ניו דלהי הודו, פנמה, סידני אוסטרליה, אוגנדה, פרנקפורט גרמניה, איי סמואה.
13. הוא דגל באחידות לשונית, ובזמנו קבע שהשפה הרשמית של הדת תהיה שפת האספרנטו, שחוברה על ידי אליעזר זמנהוף. בימינו השפה הבינלאומית של הבהאים כבר איננה שפת האספרנטו, אלא השפה האנגלית.
14. במקביל ובהמשך למספר 19 (מספר), קבע בהאא אללה שלמספר 9 (מספר) תהיה חשיבות משום ששמו, בהאא, בגימטריה זה 9. שני מספרים אלה, 19 ו-9, באים לידי ביטוי בולט באורח חייהם של הבהאים.
הבהאים מאמינים באחדות האלוה; אחדות המין האנושי; חיפוש אחר האמת; חיזוק היסוד המשותף של כל הדתות; אמונה בהרמוניה בסיסית בין דת למדע; התנדבות; שיוויון בין גברים לנשים; מונוגמיה; שלילת דעות קדומות ואמונות טפלות; ציות קפדני לממשלה המקומית, אי נשיאת נשק ולוחמה ואיסור על השתתפות בכוח צבאי של מדינה כלשהי, למעט כוחות או"ם; חינוך חובה בכל העולם; חיפוש אחר פתרון לבעיה הכלכלית העולמית; שימוש בשפה עולמית (בעבר אספרנטו וכיום אנגלית) וחתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית שתקבל לידיה חלק מסמכויות של המדינות. בנוסף, המספרים 9 ו-19 מקודשים בעיני הבהאיים. ולכן בלוח שנה הבהאי, יש 19 חודשים בשנה – בכל חודש 19 יום. 4 ימי צדקה נוספים בין החודש ה-18 ל-19 כדי להשלים את שנת השמש. לדת עניין מיוחד בערכי ההגיינה והאסתטיקה המשתקפים במיוחד במרכזים שלהם. אצל הבהאים אין תפילה משותפת, פולחן ציבורי או ריטואלים דתיים. אין להם מקדשים ובתי דת, וגם לא כוהני דת, אם כי ניתן על פי אמונתם לערוך תפילות יחיד, וניתן לבחור את מספר התפילות. המתפללים הבהאים פונים לכיוון עכו ולאחר מותם הם נקברים כשראשם לכיוון העיר הקדושה ביותר לדת, עכו. הבניין המפואר בכרמל שמזהים אותו בטעות כמקדש הוא למעשה מאוזוליאום, ולא מקום פולחן. אם כי בעתיד אמור להבנות מקדש עולמי בהר הכרמל במקום שכבר הוקצה מראש.

ההצטרפות לדת אינה אוטומטית: על כל צאצא להורים בהאים לעבור בגיל 15 טקס בו הוא מכריז על נכונותו לקבל על עצמו את עקרונות הדת. בן הדת הבהאית מורשה להתחתן עם כאלו שאינם בני הדת הבהאית. על פי תפיסתו של בהאא אללה יש להקים בכל הערים החשובות בעולם מבנים שמגמתם לאפשר לאוכלוסייה לקיים מדיטציה, כלומר ריכוז המחשבה. בהתאם לכך אכן רכשו הבהאאים קרקעות בלמעלה ממאה ערים חשובות בעולם, וב-8 ערים בנו מבנים יפהפיים המיועדים למדיטציה והם: , שיקגו ארצות הברית, ניו דלהי הודו, פנמה, סידני אוסטרליה, אוגנדה, פרנקפורט גרמניה, סמואה, וכן מבנה שנהרס באשגבאט אוזבקיסטן. מקדש הבאב שבחיפה אינו בית תפילה כזה, והמקום להקמתו של כזה בחיפה מצויין ע"י האובליסק המוצב בכרמל הצרפתי.

.

להזמנת סיור בחיפה כולל גן הבהאים אבשלום שחר 0543161251  או דרך האתר nofim-il.co.il
אבשלום שחר מורה דרך , מדריך לידיעת הארץ , מרצה וחוקר מזרח תיכון ומורשת צה"ל .
חוקר וכותב ספרות מקצועית .